בישראל כמו בישראל, פתרון בעיות מערכתיות נעשה בצורת סתימת נזילות באופן זמני כאשר היתרון לטווח הקצר מוטל בספק והיתרון לטווח הארוך איננו קיים כלל. לאן יפנו הנער או הנערה שחלומם ללמוד רפואה נגוז בשל תנאי הקבלה הבלתי אפשריים?

 

כשהגה ויליאם ולץ' את האמרה "לימודי רפואה אינם מסתיימים בבית-ספר לרפואה, הם רק מתחילים בו" הוא לא ידע עד כמה רלוונטים דבריו לימינו אנו. על מדינת ישראל אפשר להכביר במילים, תיאורים ומחמאות – על איך הקמנו מדינה לתפארת מאפר ועפר, על שהתקדמנו טכנולוגית במהירות שיא, נוכח היותנו נתונים לאיומים מכל צד ועל כך שאנחנו מדינה שהוקמה על ערכי הסוציאל-דמוקרטיה אך מתקדמת עם הדורות ומתאימה עצמה לשינויים הכלכליים מסביבה. אך יותר מכל, אנו מתגאים באיכות האקדמיה בישראל וברמת הרפואה הגבוהה, הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת ופריצות הדרך המחקריות.

 

הקושי בקבלה לפקולטות לרפואה בישראל היה מאז ומתמיד מוקד לטרוניה בקרב אותם הצעירים, שכל חלומם הוא לראות עצמם בחלוק הלבן הארוך עם הסטטוסקופ תלוי בקפידה על הצוואר, להביא מזור לכואבים ותרופה לחולים. התלונה והטרוניה נעו בהדרגה אך בהחלטיות משיחות החולין בשולחן ארוחת הערב לנושא מדובר במדיות השונות על בסיס שבועי, והכל "בזכות" התואר המפוקפק לו זכתה מדינת ישראל בשנים האחרונות – "מדינה במחסור". לא, אני לא מדבר על מחסור בתקציבים, מחסור במערכות הגנה לתושבי הדרום או במחסור במים בכנרת, אלא במחסור באוצר הטבע החשוב ביותר של מדינת ישראל – מחסור ברופאים ובאקדמאים בתחומי הרפואה והמחקר. למצב שנוצר מחסור בחומר הכרחי בגוף, הרופאים קוראים "מחלה". משום מה, לא השכילו קברניטי המדינה לקרוא ילד בשמו – מחסור ברופאים מחד ומחסור באנשי אקדמיה חוקרים מאידך הינו מצב פתולוגי, שאת הסימנים והסימפטומים לו אנו רואים בטפטופים אחת לתקופה, אך מטבען של מחלות שבמקורן לא מטפלים אלא רק בסמפטומים החיצוניים, המצב צפוי להדרדר, הפרוגנוזה נהיית גרועה יותר והנכות כבדה יותר.

 

אז את הסיבות הנראות לעין למחסור ברופאים בישראל אנו, הציבור, כבר יודעים – החל במספר המקומות המוגבל בפקולטות לרפואה בישראל וכלה בדרישות הקבלה הדרקוניות אליהן מחוייבים המועמד או המועמדת הרוצים להגשים את חלומם. ולכן, מספר הסטודנטים העוזבים את המדינה לטובת לימודי רפואה כללית, רפואת שיניים, רפואה וטרינרית ורוקחות רק עולה ועולה, ולמגמה המואצת לא נראה סוף. בסקירה מעמיקה של הנתונים, היתרונות עולים בכמה רמות על החסרונות השטחיים. הפקולטות לרפואה ברחבי אירופה (רומניה, הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, פולין, מולדובה ועוד) מעניקות חינוך אקדמי בסטנדט גבוה במיוחד בתחומי הרפואה על כל ענפיה, וזו בזכות עשרות ולעיתים מאוד שנים של לימוד אקדמי. למעשה, השמות הגדולים בהסטוריה של הרפואה, קרי, אלכסנדר פלמינג (מגלה הפניצילין), קאמילו גולג'י (שעל שמו נקרא המנגנון התאי), איגנז סמלוויס (פיתח את תורת החיטוי והעיקור) ועוד, כולם למדו בפקולטות השונות באירופה, אליהן נוהרים מאות סטודנטים ישראלים מדי שנה כדי להגשים את חלומם. דרישות הקבלה ההגיוניות, שכר הלימוד הנוח יחסית והלימוד בסביבה אירופאית הובילו את המגמה ההולכת וגדלה וכאמור, לא צפויה לדעוך.

 

אז עד שקברניטנו יפתרו את הבעיות הקשורות בנושא ממקורן, או כרגיל יטליאו את הבד המתרופף בטלאים זמניים, אל לנו לאחוז בקרנות המזבח של האקדמיה הישראלית, ויש לנצל את רמת הלימוד הגבוהה באירופה, את שכר הלימוד הנוח, את סביבת הלימודים הנעימה ובעיקר את דרישות הקבלה ההגיוניות ולשים פעמינו לאירופה. ולקורא הנכבד שר הבריאות, אני ממליץ – אל תטליא את הבגד בשנית ובשלישית כפי שעשו קודמיך בתפקיד והשכל לחבק את אוכלוסיית הסטודנטים הישראלים לרפואה באירופה – פעל כדי להראות להם את נכונות משרדך להחזירם ארצה ולפתח את מערכת הבריאות הטובעת, את האקדמיה המתדלדלת ואת המחקר הרפואי שגחלתו דועכת. פעל להגינות מבחני הרישוי הישראלים בחזרתם, השווה אותם למבחנים בהם נבחנים הסטודנטים מהפקולטות הישראליות והצע להם לבצע את סבבי הקליניקה במהלך לימודיהם בבתי החולים בארץ. אם לא תשכיל לעשות זאת, תישא על כתפיך את האחריות לטביעת ספינת הפאר הנקראת הרפואה הישראלית. 

 

אנו ממליצים לקרוא את הטור של אייל ברקוביץ' בנושא